חנינו בחניון קרתא, נכנסנו לעתיקה דרך שער יפו. חטפנו בייגלה חם וכבר הרגשנו בעולם אחר, חצינו את הגבול. בשבילי, העתיקה היא סוג של חו"ל.

משם המשכנו לפטריאכיה הלטינית וכשפתחו לנו את השער נכנסנו לעולם קסום ונסתר. ביקרנו בכנסייה  המרשימה והגדולה במתחם.
הצצנו בתפילה שהתקיימה .הפולחן, הציורים , השירה, לקחו אותנו למחוזות אחרים.
לאחר אינספור צילומים המשכנו בסמטאות לכיוון הפטיסרי של אבו סייר. קרוב מאוד לשער החדש.

הקונדיטור, איברהים הוציא את עוגות האקלייר המושקעות ולצד אספרסו והפוך סויה, ישבנו בשמש והרגשנו כמעט כמו ב… פריז.
לצד הקפה הטוב, נהנינו מהקרמיקה הארמנית של סנדרוני. נפלא לראות איך הם מציירים בדייקנות כזו.
ירדנו בסמטאות, רחוק מההמון, הרובע הלטיני, היווני. חו"ל, כבר אמרתי ? ממש כך.

הגענו לשלושת הרחובות הכי עתיקים בעתיקה. הסמטה הצרה של רחוב הקצבים מספקת הרפתקה קולינרית נפלאה-קבב שאין שני לו. עטאייף-פנקייק ערבי שניתן למלא עם אגוזים או גבינה. מאכל חובה ברמדאן.
מדהים לראות כמה מקצועות שנעלמו מהעולם ועדיין פעילים בעתיקה. בין היתר גילינו סנדלר וחייט עם מכונת תפירה של זינגר.

התחנה הבאה הייתה בחומוס של זיאד, הבן של אבו שוקרי המקורי. ליד התחנה השמינית של הויה דולורוזה. הוא לא נזקק לשלט שמודיע מי הוא, יודעי דבר מתיישבים במקום הקטן ונהנים מהחומוס והפלאפל הטובים בעולם.
עלינו חזרה ברחוב אל חנקה, לכיוון שער יפו לתחנה האחרונה, הפטיסרי הקטן של זאק עם מגוון מאפים ועוגת גזר מצוינת.
אוהבת את העתיקה, את הרובע הנוצרי והמוסלמי ששומרים על האותנטיות ויחד עם זאת יש כבר נגיעות של עולם אחר שנכנסים פנימה.

יום כיפי, הליכה נינוחה ומתאים גם לילדים.